נוסעת ברכבת בהודו

רק לפני ארבע שנים הייתי רחוק, רחוק מספרד בה אני נמצא עכשיו. באופן ספציפי, נסענו ברכבת דרך הודו, מאגרה לגואה, במהלך נסיעה של 31 שעות שזכרונותיה עלו במוחי לאחר שקראתי מחדש מחברת נסיעות. "אתה טובל בעולם אחר" כמעט שלא נכתב, משום שהרכבת של עצמה השקשוקה לא אפשרה לי לעשות זאת בתקיפות. ואכן כך היה. . . וכך הוא, עולם אחר אליו אנסה להוביל אתכם ובדרך אגב לייעץ בכל הנוגע אליו לטייל בהודו ברכבת.

כש לקנות כרטיס רכבת בהודו ישנם שמונה מצבים (מ -1 AC, עם מיזוג אוויר, ועד מחלקה שנייה), מהם בחרנו בכרטיס Sleeper Class: זול (30 אירו), ללא מיזוג אוויר ותאים ל -6 אנשים. זהו הכרטיס המומלץ ביותר, לא רק בגלל מחירו, אלא גם בגלל החוויה של נסיעה בכיתת "שינה", לחיות עם נוסעים שהם לרוב הודים.

אנו קונים כרטיסים בסוכנות מקומית, אם כי ניתן להשיג אותם גם באופן מקוון באתר IRCTC (Renfe של הודו) או ב- Cleartrip. ניתן לרכוש אותם גם בתחנה עצמה, אם כי סוכנות תייעץ לך טוב יותר, במיוחד אם זה הטיול הראשון שלך. ואתה לא רוצה לעמוד בתורים ארוכים בתחנות רכבת הודיות עסוקות.

עזבנו את תחנת הרכבת אגרה והתמקמנו במושבנו, בין שני צעירים מקומיים ש"חיזרו "אחר חבר שלי ואב עם בן עם בעיות שאני שומר על מערכת היחסים הרכה שלהם כזיכרון הכי מיוחד של אותה נסיעה.

ברגע שהרכבת מתחילה, אתה מרגיש שפתאום אתה נכנס לשני עולמות שונים מאוד: זה שמעבר לסורגים, כל כך חולף, צבעוני ואורגני, וזה ברכבת, המסדרונות שלהם הופכים למעין שוק פשפשים  עבר דרך פילטר אקזוטי: נשים עם סלי פירות, אחרות שאפילו יקראו את היד שלך וגברים שמוכרים סמוסות (משולשי הירקות האופייניים האלה), פוחלצים ואפילו משחת שיניים. למעשה אומרים שרבים משלמים כרטיס רכבת ממקום למקום על מנת להפוך את הנסיעה לרווחית. חלקם, באופן ישיר, מתגנבים פנימה.

בתחנות, כמה סוחרים נכנסים ואחרים מדליקים, אפילו מציעים לכם את המוצרים שלהם דרך החלון, במיוחד א תה צ'אי שלעולם לא חסר וזה הופך לסוג של סם, אולי בגלל שכל עשר דקות אתה מקשיב לצ'אי האופייני! חי! הולכים במסדרונות ו עלות רק 5 רופי. פינוק לחושים שאתה נהנה ממנו בנוחות ממושבך בזמן שאתה נותן רגעים להתבונן טוב יותר בנופים בין העגלות או ללכת לשירותים, חדר בו לפני שתגיע ל"חור "עליך להימנע מבריכות מים בצבע מפוקפק. , הופך לסוג של הרפתקה בפני עצמה.

לפני השינה ברכבת הודית, אם תקבל את הדרגש הגבוה ביותר, יהיה לך מזל, ואם אתה לוקח חצי ואליום (שינה בכל אמצעי תחבורה מעולם לא היה הדבר שלי), הרבה יותר טוב. אתה יודע, עם תיק הגב, אתה אף פעם לא יודע. לפעמים משהו יעיר אותך, ואתה תלך להציץ דרך אחת הכניסות שצופה בסצינות ההודיות חולפות לפניך, במלוא מפרש, בצורה קסומה.

למעשה, בשלב מסוים הרכבת עצרה, אני לא יודע למה והיה שקט גדול במסדרונות. הצצתי דרך הפינה הסודית שלי בין הקרונות ונשארתי שם, לבדי, האזנתי לקולות הג'ונגל שחיבקו את פסי הרכבת, ואילו בצידי הרכבת הרים אדם שפסק קרב והניח אותם בשקית אשפה.

אני חייב גם לומר שלמרות התאגדות של האנשים שמאכלסים רכבות אלה, הרוב המכריע הם בדרך כלל בטוחים. ההודים אולי ינסו לבקש ממך כסף, להחמיא לך ולמכור לך משהו, אך לרוב הם אנשים עם שיחות טובות, שלא יהססו לשאול אותך או לענות על כל שאלה או, כמובן, לגרום לך לראות שהם גם להבין את התרבות המערבית בקצות האצבעות.

וכך, בין פטפטת לפטפטת, השתקפויות, נשים בסארי שחצו את השדות וגברים שעוקבים אחר החיים חולפים, היינו עדים לניגוד של אוטר פרדש, לאקלים הקר יותר והבורות המנוקדות בשדות אורז, עד שהגענו לים של עצי דקל המציפים גואה, גן העדן ההיפי ההוא שם לא חסרות כנסיות פורטוגזיות ומסיבות טראנס תוצרת הודו שלא העזתי ללכת אליהן.

כעבור עשרים דקות הגענו לפאנאג'י והשאירנו אחריו את אותו האב שחייך אל בנו כל הזמן בזמן שהתנתקנו מאותה הרכבת בה עשינו נסיעה שלעולם לא נחזור עליה. עולם בתוך עולם אחר בו חיכתה לנו ריקשה מוכנה לקחת אותנו עמוק לתוך הג'ונגל.

אם אתה חושב לנסוע להודו, לחצות אותה ברכבת היא הראשונה ממצוותיו של אותו דקלוג פיקטיבי של הודו שעליך לזכור.

אולי אחד מ חוויות הטיול הטובות בעולם.