מארקות קובניות

מראקאס

בתוך ההיסטוריה הקובנית בולט זה של כלי הנגינה, המתחיל מראשית הקמתו על ידי הספרדים. לא רק התופים שיוצרו האפרו-קובנים והקריאולים (ששימשו בליטוריות הדתיות של הראשונים ובתזמורות הפופולריות של האחרונים), אלא גם שהילידים כבר היו עם כלי הנגינה שלהם.

חוץ מ "Mayohuacan»- שהוא התוף החלול ללא טלאים או קרום - וכמה" זיתים קוליים ", ה"גואמואים או גזעי החילזון הנקראים קובו (סטרומבוס גיגאנס), כמו גם משרוקיות אבן וקרמיקה ואפילו חליל קטן עשוי עצם של ציפור, הדגיש את מאראקה.

היסטוריונים מצביעים על שני סיווגים: האבוריג'ינים והקובנים. על זה של ההודים-קובנים, הוא אומר שהוא "נוצר על ידי שני גבעולים של מגוי - ובכך עם מטומטם - (צמח, נקרא גם פיטה), מחובר ומכיל חלוקי נחל בפנים." עליו הוא מכנה קובני, הוא אומר כי "היא לא ילידת קובה, מכיוון שהיא שייכת למשפחת המרקרים האוניברסלית (...) ההודים המערב-הודיים השמיעו אותם במוזיקה שלהם."

בדברי הימים נאמר שמראקסות הן גווירות יבשות שיכולות להיות אליפסות או עגולות ומוסיפה להן ידית כדי להתמודד איתן טוב יותר. כאשר הם מתכוננים להשמיע צליל חזק ורציני, מכניסים זרעי זית לתוכם, וכשהם רוצים צלילים רכים הם מכניסים לתוך כדורים או זרעים קטנים ».

בשבטי הטאינו זה יכול היה לשמש רק את הבהיק, הכומר או המכשף, כדי "לתקשר עם אלוהים שהביאו לו שגשוג" זמן רב אחר כך הם משמשים כלי קצב בתזמורות האופייניות, בהיותם חיוניים ברומבות, קונגס , בולרוס וגואראצ'ות (...) הצליל שצריך להפיק מהם זהה לזה שמשמיע הטימפני כשהוא מכה מהצדדים ", מציינים החוקרים.

מראקאס


היה הראשון להגיב

השאירו את התגובה שלכם

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *

*

*