הפיוט לאל אתן

 

EL מזמור נהדר לאל אתן הוא אחד הפזמונים המוקדשים לאלים המפורסמים ביותר בעולם, כפי שמאמינים כי מתייחס למזמור 104 של המקרא.

 

המנון זה נמצא במקדש שנועד להוקיר את אלוהים אתןוזה שימש כסוג של "תפילה מושרה”בכל הטקסים עבור אתן.

 

זה היה מאוד פופולרי בתקופת המצרים הקדמונים, אך עם זאת, נשאר חסר זמן רב עד לגילויו, שלאחריו נעשתה עבודה רבה תרגם את זה, שכן כפי שכדאי לדעת, רבים מ- הִיֵרוֹגלִיפִים במצרים העתיקה, היו להם כמה משמעויות שונות, ולכן פרשנות נכונה של כל טקסט חשוב כמו הפזמון הזה היא עבודה ארוכה וקשה מאוד.

 

כאן אנו משאירים לך את תרגום אחרון של המנון:

 

«נהדר שאתה קם באופק,
אוי חי אתון, יוצר החיים
כשאתה מתעורר באופק המזרחי,
אתה ממלא את כל הארצות ביופי שלך.
אתה יפה, נהדר, מסנוור,
מוגבה על כל הארצות;
קרניך מחבקות את הארצות,
עד גבול כל מה שיצרת.
מכיוון שאתה Ra, אתה מגיע לגבולותיו (* 1),
והורדתם (בשביל) בנכם האהוב;
למרות שאתה רחוק, קרניך זורחות על פני האדמה,
למרות שמישהו מרגיש את נוכחותך, קרניך אינן נראות.
 

כשאתה עומד באופק המערבי
האדמה נשארת בחושך, כמו במוות;
כולם שוכבים בחדרים וראשיהם מכוסים,
עין אחת לא יכולה לראות את בן זוגה.
הם יכולים להיפטר מרכושם,
למרות שהם על הראש,
אנשים לא שמו לב.
כל האריות יוצאים ממאורותיהם, 
כל הנחשים נושכים (* 2);
החושך הולך ונסגר, האדמה שקטה,
בדיוק כמו שיוצרו נח באופק.

 

האדמה זורחת כשאתה מתעורר באופק,
בזמן שאתה זורח כמו האטון במהלך היום;
כשאתה מפיג את החושך
כשאתה מציע את הקרניים שלך,
שתי האדמות בחגיגה
ער ועומד על הרגליים,
גידלתם אותם.
גופם מטוהר, (5) לבוש,
זרועותיו מעריצות את המראה שלך.
כל האדמה מתכוננת לעבוד,
כל העדרים רועים במרעה שלו;
העצים ועשבי התיבול פורחים,
הציפורים עפות מקינן,
הכנפיים שלהם מברכות את הקא שלך. 
כל עדר קופץ על רגליו. 
כל מה שעף ונוחת,
תחיה כשאתה מתעורר בשבילם.
אוניות עולות במעלה הזרם, ובמורד הזרם,
כל הדרכים נפתחות כשאתה עולה.
הדג בנהר קופץ לפניך,
הקרניים שלך נמצאות במרכז הים.

 

אתה שגורם לזרע לגדול בקרב נשים,
אתה היוצר את אנשי הזרע;
מי שמאכיל ילד ברחם אמו,
שנרגעים בכיבוי דמעותיהם.
אחות ברחם,
נותן נשימה,
כדי להנפיש את כל מה שאתה יוצר.
כשזה יוצא מהרחם לנשום,
יום לידתך
אתה מטפל בצרכים שלהם.
כשהעוף נמצא בביצה, מצייץ בתוך הקליפה,
אתה מפיח אותה בתוכה כדי להפיח בה חיים;
כשתסיים את זה
כדי שאוכל לשבור את הביצה,
זה יוצא מהפנים שלך,
להודיע ​​על סיומה,
ההליכה על שתי רגליה יוצאת ממנו. 
 

כמה העבודה שלך נהדרת,
אם כי מוסתר מהעין,
הו, האל האחד שאיש אינו קיים איתו! (* 3) 
אתה יצרת את הארץ על פי רצונך, אתה לבד,
כל הגברים, כל בעלי החיים גדולים וקטנים,
כל הדברים עלי אדמות ההולכים על רגליו,
כל מה שעף באמצעות כנפיו,
ארצות חור (* 4) וכוש,
ארץ מצרים.
אתה שם כל גבר במקומו
אתה מספק את צרכיהם,
לכל אחד יש את האוכל שלו,
אתה מחשב את משך חייהם.
לשונותיהם שונות בשפה,
כך גם הדמויות שלהם;
עורותיהם שונים
להבחין בין אנשים (* 5).
 

אתה גורם לשיטפון מהדואט (* 6)
אתה לובש את זה כשאתה רוצה את זה
תן חיים לגברים,
ובכן, יצרת אותם בשבילך.
אדון הכל, שעובד עבורם,
אדון כל הארצות, המאיר להם,
האטון של היום, גדול בתפארתו!
לכל הארצות הרחוקות שאתה גורם לחיות,
הענקת להם את ירידת השיטפון משמיים;
(10) הוא יוצר גלים על ההרים, כמו גם הים,
להשרות את שדותיהם ואת עריהם.
כמה מעולות עבודותיך אדוני הנצח! 
שיטפון משמים לזרים
ועל כל יצורי הארץ ההולכים על רגליה,
עבור מצרים השיטפון מגיע מהדואט.

 

הקרניים שלך מאכילות את כל השדות,
כשאתה מאיר, הם חיים, הם צומחים בשבילך;
אתה יוצר את התחנות לפיתוח כל עבודותיך:
חורף כדי לרענן אותם, לחמם כדי להרגיש אותך.
יצרת את השמים הרחוקים שיאירו שם,
להרהר בכל עבודתך,
אתה לבד, מאיר בצורת האטון שלך,
מוגבה, קורן, מרוחק, קרוב.
אתה יוצר מיליוני צורות של עצמך,
ערים, עיירות, שדות, מהלך הנהר;
כל העיניים צופות בך מעליהן,
בשבילך אתה האטון של שעות היום לעיל.
 

אתה בלבי,
אין מי שמכיר אותך
אלא שבנך נפרג'פרורה, זה של רא, (* 8)
למי הראית את דרכיך ואת כוחך.
כל אלה עלי אדמות יוצאים מידיך כשאתה יוצר אותם,
כשאתה מתעורר הם חיים
כשאתה לובש הם מתים;
אתה הזמן החיוני בכל החברים שלך, כולם חיים בזכותך.
כל העיניים נשואות אל היופי שלך עד שאתה נשכב,
כל הצירים נפסקים כשאתה נח במערב;
כשאתה קם אתה גורם לכולם למהר למלך,
כל הרגליים בתנועה מאז שהקמתם את האדמה.
אתה מגדל אותם לבנך שמגיע מגופך,
המלך שחי במאט, לורד שתי הארצות,