ריקודים ומוסיקה רבים הופכים את המסורות של פרו, תרמו מאפריקה על ידי האוכלוסיות המגיעות מקונגו, אנגולה וגינאה. הקאג'ון הוא כלי שאינו נפרד בימינו מה- מורשת תרבותי פרואני, שמגיע ישירות ממוסיקה אפריקאית. פסטיבל האמנות השחורה מתקיים מאז 1971 בכל אוגוסט בסן ויסנטה דה קנטה.
צופים משתתפים הכלאות צולבות של מקצבים אפריקאים שמחים המלווים שירים המביעים את חומרת חייהם כעבדים. ה חַלַת דְבַשׁ זוהי מוזיקה אופיינית לניוון שגויות אפרו-פרואני זה.
בכל חג המולד, אל כרמן, באזור איקה, מפגישה קבוצות שנקראו הטאג'וס של הנגריטו להקשה אינסופית, לקצב הכינור וכלי הקשה. אחד האמנים שהשפיעו ביותר על ההכרה במסורת זו הוא אמדור ballumbrosio, רקדן וכנר כנודע. ניקומדס סנטה קרוז הוא גם זמר אפרו-פרואני בעל שם שעשה רבות בשנות החמישים למען הפיזור העולמי של מורשת תרבותית ייחודית זו.
הקהילה הסינית בפרו
La עלייה סין זה היה בגלל הצורך בעבודה שגרם לבואם של היפנים, אך בתקופה מוקדמת יותר, בסביבות 1850. העבודה הנפוצה ביותר על ידי אוכלוסיות אלה הייתה העבודה הקשה לאיסוף הגואנו שעשתה את הונם בשנת פרו בראשית המאה ה -XNUMX, וכוח עבודה חקלאי בנכסים הגדולים של החוף. הריכוז הגבוה ביותר של מהגרים סינים מחוץ לבירה נמצא באיקיטוס בסוף המאה ה -XNUMX, בגלל הביקוש העז כוח אדם לניצול מסילות ברזל או גידולי גומי ביער האמזונס.
La הקהילה הסינית בפרו מכיר תנודות מבחינת מספר, מכיוון שמבין 11.000 הנציגים בשנות ה -40, שעברו את 1.700 בשנות ה -80, הוא גדל שוב ל -3.400 שנרשמו בשטח הפרואני בשנת 2007. הסינים הפרואניים, המכונים טוסאןמה הפירוש של להיוולד במקום, הם ילדי מהגרים שבחרו בלאום פרואני. העולים האחרונים מגיעים מהונג קונג, מקאו ומטייוואן.