ההיסטוריה של בכאטה הדומיניקנית

נציגת bachata ברפובליקה הדומיניקנית

הבצ'טה הדומיניקנית היא ז'אנר מוזיקלי אשר ראשיתו בשכונות העוני ובאזורים כפריים של הרפובליקה הדומיניקנית. הכלים העיקריים שלה היו בתחילה גיטרות ספרדיות וכלים בהשפעת אפריקה.

מסיבות משפחתיות או לילות בוהמיים אפשרו לאמנים פופולאריים להתמכר לנושאים שנוצרו בזמן. Bachata באותם זמנים היה ידוע בשם guaracha או guaracha דומיניקני ומאוחר יותר היא נודעה כמוסיקה מרה.

כמו כל הז'אנרים המוזיקליים, באצ'אטה מושפע מז'אנרים אחרים כמו גואראצ'ה, בולרו וריקודים, האופייניים לקובה ופורטו ריקו. כשהוא מועשר בכלים חדשים כמו המרימבה, הגוירה, הבונגו, המארקות והטימבליות, הבצ'אטה יצרה זהות משלה, הן בביצוע והן בריקוד.

עדיין אין וודאות לגבי מקור המילה bachata, אומרים שהיא מגיעה מאפריקה ואחרים שהיא מקובה, האמת היא מאז המאה ה -XNUMX נעשה שימוש במונח באצ'טה ברחבי האיים הקריביים דוברי הספרדית בכדי להתייחס לריקודים ובידור של אנשים עניים., במיוחד השולי של האזור העירוני.

במהלך שנות ה- 60 ותחילת ה- 70, ל- Bachata לא זכתה לתמיכת התקשורת., במיוחד מהתחנות שהחשיבו אותה למוזיקה וולגרית ולא שידרו אותה למעט תחנות רדיו מסוימות.

החל משנות השמונים, באצ'טה פרץ לתקשורת בהצלחה רבה, הודות לצמיחת אוכלוסיית המעמדות הפופולרית וחשיבותה בהתפתחות המדינה. השיר של לואיס סגורה "Pena por tí" הגביר את הפופולריות של הבצ'טה.

נציגים אחרים של ז'אנר מוזיקלי זה הם אנתוני סנטוס, ראולין רודריגס, תאודורו רייס וג'ו וראס, אולם משנות ה -90 חואן לואיס גררה הפך להיות אמת מידה לז'אנר הבצ'אטה בשל חשיבותו הבינלאומית.


תגובה, השאר את שלך

השאירו את התגובה שלכם

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *

*

*

  1.   חואנה בורגוס דיג'ו

    בשנים הראשונות של הבצ'טה, כל מספר של אמנים בעלי השפעה השפיעו על הז'אנר. לואיס סגורה הוטבל כ"אל פאדרה דה לה בכאטה "בגלל ההשפעה של הופעות הקול המלודרמטיות שלו, כמו גם אריכות הימים שלו; אדיליו פרדס ואוגוסטו סנטוס מילאו תפקידים מכריעים, כנגנים וכמעבדים, בגיבוש המבנה הסגנוני של המוסיקה. קוקו ואלוי ייחודי בכך ששימש כמקדם, אישיות רדיו, מפיץ ואמן תקליטים בשנים הראשונות של הבצ'טה. יש הרבה מקום להתווכח עם מי מהבצ'אטרו הללו הייתה ההשפעה הגדולה ביותר על התפתחות הז'אנר. עם זאת, אין ויכוח כלל לגבי העובדה כי הבצ'טה הראשונה שיש לראות בה ככזו לא הוקלטה על ידי איש מהם, אלא על ידי חוסה מנואל קלדרון ב- 30 במאי 1962, באולפני רדיוטליביסיון דומיניקנה. באהבה ובגינוי).

    סגנון המוזיקה שהקליט יליד סן פדרו היה קרוב הרבה יותר לבולרו מאשר לעיבודים של שתי גיטרות נוספות של הבצ'טה כמובחנות ביותר. בניגוד לבאטאטרו רבים אחרונים, קלדרון לא שר בקול טנור עדין, אלא בריטון קולי שמזכיר זמרים מקסיקניים כמו פדרו אינפנטה. רבים מהעיבודים שלו כללו קטעי מיתר, קטעי חצוצרה או פסנתר, אם כי חידוש דומיניקני ייחודי במוזיקה של קלדרון היה השימוש בגוירה במקום במארקות לציון הזמן. בניגוד לבצ'רוס אחרים, קלדרון ביצע את הקלטותיו עם גירה מהיום הראשון. המוזיקה שלו התקבלה גם על ידי הציבור ועל ידי חבריו האמנים כבולרו, ללא הסטיגמה שבצ'טה יכולה להגיע למגמת ירידה. הוא הקליט את "Por seguirirte" בשנת 1966 בליווי תזמורת ג'וני ונטורה, וגדול פליפה רודריגס מהבולרו הפורטוריקני היה מכשיר בקידום "Llanto a la luna", ככל הנראה השיר האהוב על קלדרון. קלדרון המשיך לטפח ידידות מתמשכת עם רודריגס, שסגנונו דומה במקצת לשלו. בשנה שלאחר הקלטתו פורצת הדרך הראשונה הוא הוציא ארבעה סינגלים, שכל אחד מהם הפך לקלאסיקה לא רק בז'אנר אלא גם בתרבות הדומיניקנית בכלל - Quema These Letters, Tears of Blood, Serpent Human ו- Crying for the ירח על פי קלדרון, הוא המשיך להקליט ארבעים ושניים סינגלים עוקבים שהיו, בסטנדרטים של הכלכלה הבלתי פורמלית, כולם להיטים גדולים.

    קלדרון נהנה מפריבילגיות שעבד לפני השוליים של הז'אנר, שכבר לא יהיו זמינים לבאטאטרוס מאוחר יותר, והקליט עם חברות תקליטים בינלאומיות כמו קובאני. בשנת 1967 נסע לניו יורק להקלטות עם חברת התקליטים BMC, והחליט להישאר שם עם הגיטריסט הראשי שלו אנדרס רודריגס. במשך חמש השנים הבאות קלדרון היה סמל בסצנת מוסיקה שנסבה בעיקר סביב נגני בולרו פורטוריקניים ידועים כמו פליפה רודריגס, בלנקה איריס וילפאנה, טומי פיגרון ואודיליו גונזלס. בחברה זו שיחק במקומות כמו תיאטרון ריופידראס, תיאטרון ג'פרסון ותיאטרון פורטו ריקו האגדי.

    בשנת 1972 חזר קלדרון לרפובליקה הדומיניקנית כדי למצוא שינוי מהותי בהון הבצ'אטה. המוסיקה הייתה עד אז שולית, קשורה לזנות ועוני, ורק תחנת רדיו אחת בפריסה ארצית, רדיו גוארצ'יטה, שידרה את המוסיקה. ירידת הבצ'אטה למוזיקת ​​"חיים רעים" השפיעה בתורו על תפיסת הציבור את קלדרון, שקוטלג עם באצ'אטורים אחרים שסגנונם היה דקדנטי בהרבה משלו. עם זאת, המוסיקה שעשה החלה להשתנות עם שינוי הז'אנר, והשירים שהלחין בתקופה זו מספרים את סיפור החיים בבית הבושת ובשכונה באותו אופן שהמוזיקה של שאר הבצ'אטרו (הוצאתי אותה הבר, שתייה על הבר). שירים אלה זכו להצלחה מסחרית, אך הם לא הפכו לקלאסיקות של התרבות הפופולרית הדומיניקנית באופן שהיה ללהיטיהם הקודמים. המצב היה קשה מספיק כדי לעודד את קלדרון לחזור לניו יורק, שם הוא ראה קהילה דומיניקנית צומחת בקומברס דה וושינגטון, ומולידה גם שם סצנת באצ'טה חדשה. במקום בו שיחק פעם בקהל הפורטוריקני לצד אודיליו גונזלס, שיחק כעת בקהל הדומיניקני באל אינטרנציונל, שהפך לימים לאל רסטראנטה 27 דה פברו.

    נראה שהגעת הגיטרה החשמלית לבצ'טה האפילה על הסגנון של קלדרון וחלוצים אחרים. עם זאת, עם קבלת הז'אנר בשנים האחרונות, הוא החל לקבל כמה חלקים קטנים מההכרה המובטחת על הרפרטואר הקלאסי שלו, ועל מקומו בהיסטוריה כאדם הראשון שתיעד את מה שאנו מכירים כיום בבצ'טה. כמעט כל אירוע הדורש את חגיגת ההיסטוריה הארוכה והקשה של המוזיקה חייב לכלול אותו במגוון המתורגמנים, ובשנים האחרונות ניגן על במות התיאטרון הלאומי, גראן תיאטרו דל סיבאו ולהמן ובאוניברסיטאות הוסטוס. קלדרון ממשיך להקליט ולהפיץ הקלטות משלו, וכרגע הוא נוטה לעזאזל לבנות אתר משלו.