למרות ההבדלים החברתיים הקיימים, ליוונים הייתה תפיסה מקורית של ה בן אדם. הנחשבים על ידי כל התרבויות הקודמות כמכשיר פשוט לרצון האלים או המלכים, האדם בפילוסופיה היוונית רוכש את הערך של הפרט. המושג אזרח, כחבר בודד בפוליס, ללא קשר לשייכות האצולה ובין אם לאו, מהווה את אחת התרומות המרכזיות של התרבות היוונית. ה שוטרים יוונים הם היו בעלי ברית או לחמו זה בזה, אך העמים ההלניים הכירו באותה לאום, בשיתוף גורמים כמו המשחקים האולימפיים, דת, שפה, ועוד.
במאה השביעית לפני הספירה מרבית מדינות העיר נקלעו למשבר, הן בשל ירידת כוחם של המלכים, והן ממחסור באדמות פוריות, והצמיחה הדמוגרפית, שגרמה למתיחות חברתית גדולה. המשבר הניע את היוונים להתיישב ב יָם תִיכוֹנִי, זה הוליד סחר פעיל מאוד והרחיב את השימוש ביוונית כשפה מסחרית.
בסביבות 760 לפני הספירה הקימו היוונים מושבות בדרום איטליה, בנאפולי ובסיציליה. עצרו על ידי הפיניקים והאטרוסקים, הם מעולם לא יכלו לשלוט בכל אותם ארצות, אך השפעתם התרבותית סימנה עמוקות את ההתפתחות שלאחר מכן של עמי חצי האי האיטלקי.
לאחר הקולוניזציה, המבנה החברתי של הפוליס השתנה. הסוחרים המועשרים, עקב ההתרחבות הימית, לא רצו להמשיך ולהשאיר את הממשלה בידי האצולה ויחד עם איכרים אחרים הם לחצו להשתתף בקבלת ההחלטות. אתונה, אחת הערים המשגשגות ביותר בחצי האי, החלה אז בתהליך של שינויים פוליטיים, בין המאות השביעית ל -XNUMX לפני הספירה, לדמוקרטיזציה מתקדמת של מבני הממשלה שלה.
בשנת 594 לפני הספירה רפורמט בשם סולון עשה צעד ראשון במובן זה, על ידי הנהגת החוק הכתוב, בית משפט לצדק וכינוס של 400, נציגים שנבחרו על פי עושרם, המופקדים על חקיקה בענייני העיר.